<h1>סמ"ג לאוין סימן ט'</h1>
<h2>דף לא.</h2>
שלא לרגל בחברו שנאמר (ויקרא י"ט ט"ז) לא תלך רכיל בעמך, ואף על פי שאין לוקין על לאו זה עון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל לכך נסמך לו לא תעמוד על דם רעך, וכתיב (יחזקאל כ"ב ט') הולכי רכיל היו בך למען שפוך דם, צא ולמד מה אירע לדואג האדומי (ע"פ רמב"ם דעות פ"ז הל' א'). איזהו רכיל המגלה לחבירו דברים שדיבר ממנו אדם בסתר. (ותניא) [דתניא] במסכת סנהדרין (ל"א א') מניין לדיין שלא יאמר אני מזכה וחברי מחייבין אבל מה אעשה שחבריי רבו עלי לכך נאמר (ויקרא י"ט ט"ז) לא תלך רכיל בעמך (ע"פ יראים סי' קצ"א). ויש [עוד] עון אחר שהוא גדול מזה והוא בכלל לאו זה [והוא לשון הרע] והוא המספר בגנות חברו אף על פי שאומר אמת, וכ"ש האומר שקר ומוציא שם רע על חבירו (ע"פ רמב"ם שם הל' ב' ע"ש). ועיקרי הלכות לשון הרע מפרש בפרק יש בערכין (ערכין ט"ו א'). ותניא (שם) אמר רבי אליעזר בן פרטא בוא וראה כמה גדול כחה של לשון הרע מנלן ממרגלים ומה המוציא שם רע על העצים ועל האבנים כך המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה. ואמרינן בירושלמי דמסכת פאה (פ"א ה"א) ובתוספתא דפאה (פ"א ה"ב) על שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם (רמב"ם שם הל' ג'). וכן בפרק יש בערכין (ערכין ט"ו ב') אומר שבע"ז הוא אומר (שמות ל"ב ל"א) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ובגילוי עריות אומר (בראשית ל"ט ט') איך אעשה הרעה הגדולה הזאת, ובשפיכות דמים כתיב (שם ד' י"ג) גדול עוני מנשוא, ובלשון הרע כתיב (תהלים י"ב ד') [יכרת ה' כל שפתי חלקות] לשון מדברת גדולות, ללמדך שהוא כנגד כולם. וכן יש במדרש (במדבר רבה י"ט י') ובירושלמי דפאה (פ"א ה"א) שבימי אחאב היו [עובדי עבודה זרה והיו] נוצחין המלחמות מפני שלא היה בהן לשון הרע שלא הלשינו על עובדיה שהחיה את הנביאים, ובסוף ימי שאול שהיה בהם לשון הרע היו נופלין אף על פי שלא היו עובדי עבודה זרה כמו שהיו בימי אחאב. גרסינן בערכין (ט"ו ב') כל המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר שנ' (תהלים י"ב ה') אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ועוד אמרו (שם) ג' לשון הרע הורגתן האומרו והמקבלו ואותו שאמרוהו עליו, והמקבלו נענש יותר מן האומרו (ע"פ רמב"ם שם הל' ג' ע"ש). ואמרינן עוד בפרק יש בערכין (שם) היכי דמי לישנא בישא כגון דאמרי היכא איכא נורא [אלא] בי פלניא דשכיחי בישרא וכורי, פי' אפילו זה לשון הרע (יראים סי' קצ"א ע"ש).
ויש דברים שהן אבק לשון הרע כגון שיאמר שתקו מן פלוני איני רוצה להודיע מה שאני יודע ממנו, וכן כל כיוצא בזה (ע"פ רמב"ם דעות פ"ז הל' ד' ע"ש). ואמר בפרק גט פשוט (ב"ב קס"ד ב') תני רב דימי לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו שמתוך טובתו בא לידי רעתו, פיר' אל יספר בטובתו בפני שונאיו ועל זה אמר שלמה (משלי כ"ז כ"ד) מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו (ע"פ רמב"ם שם), אבל בפני אוהביו מותר (כדתניא) [כדתנן] (אבות פ"ב מ"ח) חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי הוא היה מונה שבחן (יראים סי' קצ"א). גרסינן ביומא פרק קמא (ד' ב') אמר רבי מוסיא מניין לאומר לחברו דבר שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך ואמור, תלמוד לומר (ויקרא א' א') מאהל מועד לאמור, לאו אמור בדברים הללו אלא אם כן נתן לו רשות (רש"י). גרסינן בפרק קמא דגיטין (ז' א') דשלח רבי אלעזר למר עוקבא אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני (תהלים ל"ט ב') אף על פי שרשע לנגדי ומצערני אשמרה לפי מחסום אלא השכם והערב לבית המדרש והם כלים מאליהם. עוד גרסינן בפרק יש בערכין (ערכין ט"ו ב') אמר (רבא) [רבה] כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא, וכתב רבינו משה (שם הל' ה'), והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר. ואם האומר הדבר הזהיר [על שומע] שלא לאומרו אפי' אמרו בפני רבים יש בו [משום] לשון הרע כדאמר בפרק זה בורר בסנהדרין (ל"א א') דההוא תלמידא דגלי מילתא דמתאמרא בבי מדרשא בתר עשרין ותרתין שנין ואפקיה רבי אמי מבי מדרשא ואמר דין גלי רזיא.
